שמן הקופאיבה הינו שמן המופק מעץ הקופאייפרה - עץ המצוי בצפון ברזיל וביער האמזונס, המגיע עד לכ-40 מטר גובה וחי בין 300-500 שנה. והשרף המצוי בו נחשב לאנטיביוטיקה החזקה ביותר בטבע.
השמן המופק מגזע העץ הוא למעשה שרף ולכן הוא נקרא שרף הקופאיבה או קופאיבה בלסמי. זהו שמן מקור/בסיס ממנו ניתן להפיק את השמן האתרי. השרף המופק מהעץ נאסף על ידי קידוח חור בגזע העץ, אליו מוכנס צינור וממנו נוטף השרף למיכלי האיסוף. תהליך זה נעשה בשיטה אקולוגית ובת קיימא, ללא כריתה של עצים וללא פגיעה בעץ, ביכולת הצמיחה שלו וסביבתו הביולוגית.
תכונותיו הרפואיות של השמן התגלה לפני מספר מאות מאות שנים כאשר המקומיים הבחינו כי חיות האיזור נהגו להתגרד על גזע העץ כדי לטפל בפצעיהם, ומאז ילדי האמזונס משתמשים בו לריפוי וטיפול בסימפטומים רבים חיצוניים ופנימיים.
הבדלים בתרכובת הכימית בין השרף לשמן האתרי:
הקופאיבה עשיר בחומצות חיוניות ובעיקר בטרפנים: דיטרפנים וססקיטרפנים מגוונים ומורכבים.
שרף הקופאיבה מכיל את כל החומצות הנדיפות הקיימות בשמן האתרי; למעשה כ-80% מהתרכובות של שמן שרף הקופאיבה מכילים את כלל החומצות המצויות בשמן האתרי. ובנוסף קיימים בשמן גם כ-20% שרפים, שלא קיימים בשמן האתרי; אלו הם בעצם חומצות קבועות, בלתי נדיפות. ביניהם חומצה קופאלית, חומצה הארדקוויק וחומצה קופאיפרית. חומצות חשובות לתכונות האנטי-דלקטיות של הקופאיבה. לכן, שרף הקופאיבה הינו עשיר יותר מהשמן האתרי מבחינת התרכובת הכימית.
בשמן האתרי לעומת זאת מזוקקות החומצות הנדיפות בלבד. אלה הן בעיקר חומצות הקריופילין (בטא קריופילין, אלפא קריופילין וחומצות קריופילין) חומצות אלו קיימות בשמן האתרי בריכוז גבוה יותר. חומצות הקריופילין, ובעיקר הבטא קריופילין, הינם המרכיב העיקרי הקיים בקופאיבה ומגיע לריכוז של עד כ-50% בשמן השרף ועד כ-80% בשמן האתרי. מרכיב זה הוא הפיטוקנבינואיד האפקטיבי ביותר לתהליכים הקשורים לקולטני ה-BC2 של המערכת האנדוקנבינואידית שלנו.
למעשה, שמן הקופאיבה הוא ׳צמח מרפא׳ המכיל את הריכוז הגבוה ביותר בעולם בבטא קריופילין הידוע גם כ-BCP. הבטא קריופילין הינו הפיטו-קנבינואיד היחד הנקשר ישירות לקולטני ה-BC2 של המערכת האנדוקנבינואידית לכן מפעיל את הקולטנים הללו בצורה האפקטיבית ביותר. קולטני ה-BC2 אחראים על המערכת החיסונית שלנו. על בריאות מערכת העיכול, המערכת הנשימתית והלבבית וכמו כן נמצא גם באיברים רבים נוספים כגון: עצמות, טחול, כבד, רחם ועוד. ה-BCP פועל גם כמשכך כאבים ועוזר לטיפול בחרדות, נדודי שינה ולחץ.
הבדל באופן השימוש בין שמן השרף לבין השמן האתרי:
שמן שרף הקופאיבה מתאים במיוחד לשימוש טהור על העור. ללא צורך בדילול ע״י שילוב עם שמנים, נוזלים או קרמים שונים. לכן מתאים יותר לטיפול באקנה, פטריות, חתכים ופצעים, לעיסוי לשיכוך כאבים, יבלות, נגעים, אסטמה של העור, סבוריאה וקשקשים.
הקהילות האינדיאניות בברזיל משתמשות בשמן גם לטיפול בהרפס, דלקות שתן, בריחת שתן, כאבי מחזור, דלקות חניכיים, פצעים בפה ואפילו לתינוקות הסובלים מכאבי שיניים.
השמן האתרי לעומת זאת מתאים יותר לרקיחת סבונים וקוסמטיקה טבעית, כלומר לשילוב עם שמנים אחרים, ובעיקר לטיפול ארומתרפי. מכיוון והשמן האתרי מכיל חומצות נדיפות בלבד, הוא פועל באפקטיביות בפעולת הרחה בלבד. מומלץ לטפטף מספר טיפות במפיץ ריח או בקערית עם מים חמים ולשאוף את האדים. כדאי גם לשים טיפה על הכרית לפני השינה. החומצות הנדיפות משפיעות על מחזור הדם, עוזרות לחיזוק המערכת החיסונית, לאיזון המערכת העצבית ועוזרת להתמודדות עם לחץ, חרדה ונדודי- שינה. שאיפת האדים מקלה גם על צינון, אף סתום, דלקות גרון וכאבי ראש. מצויין גם לסובלים מבעיות במערכת הנשימה ומקל על שיעול, ברונכיטיס ואסטמה.