צמחי המרפא הסודיים של ילידי האמזונס לבריאות וטיפוח

כאשר פרי האנדירובה נופל לקרקע, הוא נבקע ומתגלים בתוכו כ4 עד 6 זרעים, המכילים בין 36% ל-60% שמן עשיר במספר ויטמנים ומינרלים, ביניהם ויטמין A, ויטמין B1, B2 ו-B6, ויטמין C וויטמין E. שמן זה מכיל גם שילוב ייחודי ובכמות גדולה של חומצות שומן חיוניות, כולל חומצה מיריסטית, חומצה פלמיטית, חומצה אולאית, חומצה לינולאית וחומצות נדיפות.

שמן אנדירובה נמצא בשימוש נרחב במוצרי קוסמטיקה ואף בתרופות, בשל יכולת ההידרציה שלו, שכן הוא מסוגל לסייע בשליטה בכולסטרול ובלחץ הדם.

לאנדירובה יש גם תכונות אנטי דלקתיות; ניתן להשתמש בו לטיפול בתולעים, כינים, מחלות עור, חום ודלקות. באנדירובה חומר פעיל הנקרא אנדורבין, החומר מתנהג כמו קוטל חרקים טבעי וגורם לחרקים ׳לאבד את התאיבון׳ ככה שאין להם רצון למצוץ דם ולכן לא עוקצים אזורים בהם מצוי החומר. (בעבר, בתוקפת הקולוניאליזים, הכובשים האירופאיים השתמשו באופן נרחב בעץ האנדירובה כי היה חזק ולעולם לא ניזוק מחרקים. הם כמעט גרמו לזן העץ להיכחד, עד שאחרי מאות שנים הבינו את היתרונות של השמן שלו, עליו האינדיאנים ניסו להסביר ואז הפסיקו את הכריתה של העצים ע’’מ לאפשר הפקת שמן).

האנדירובה יעיל במיוחד לכאבי שרירים ודלקות גידים, מומלץ לעסות שמן אנדירובה על אזורים כואבים כמה פעמים ביום עד שהכאב עובר.

יתרונות בריאותיים:

*משפר את מראה העור, שכן יש לו תכונות מרככות ומעניקות לחות.

*מפחית את נפח השיער, מקדם את התחדשות השיער ומשאיר את השיער לח ומבריק יותר.

*מסייע בטיפול במחלות עור כגון פסוריאזיס, חום ומחלות ראומטיות בשל תכונותיו האנטי-דלקתיות והאנטי-ראומטיות.

*נלחם במחלות טפיליות, כמו פשפש הרגל, בשל תכונתו האנטי-טפילית.

*ניתן להשתמש בשמן אנדירובה במוצרים דוחים חרקים ואף למרוח על העור לטיפול בעקיצות חרקים.

*מפחית כאבי שרירים בשל תכונתו משכך כאבים.

*עוזר לשלוט ברמות הכולסטרול.

*יכול לשמש לטיפול בכאבי גרון ודלקת שקדים, למשל, מכיוון שיש לו תכונות אנטי דלקתיות.

ניתן למצוא את שמן האנדירובה במוצרים קוסמטיים, כמו שמפו, קרם לחות או סבונים, או אפילו להימצא בצורת שמן טהור, שניתן להשתמש בו בעיסויים, לעור הפנים הגוף ולמריחה על השיער.

2. אגוז ברזיל –

אגוז ברזילאי, Bertholletia excelsa. הוא מין של עץ דרום אמריקאי יחיד בסוגו ממשפחת הלציתידיים. זהו אחד העצים הגדולים ביותר ביער האמזונאס ואורך חייו עשוי לעלות על חמש מאות שנים. זרעי העץ מכונים "אגוזי ברזיל" ולעיתים גם "שקדים ברזילאיים", אך מבחינה בוטנית הם אינם אגוזים או שקדים אלא זרעים. 

לאגוז הברזיל יש חלבון וערך קלורי גבוה מאוד, עשיר סיבים, סידן וברזל, ומכיל גם את המינרל סלניום, החשוב למאבק ברדיקלים החופשיים הנמצאים בגוף ולמניעת סרטן. למרות תכולתם הקלורית הגבוהה, אגוזים אלו יעילים למי שמחפש לרדת במשקל, שכן הם עשירים בשומנים בלתי רוויים הממריצים את חילוף החומרים ושריפת השומנים.

שמן אגוז ברזיל מופק בכבישה קרה בתהליך מיצוי טבעי וטבעוני, ונחשב לחומר משקם עוצמתי לפנים ושיער. השמן נחשב למרכך עוצמתי, המחדיר לחות ועוזר לתהליך ריפוי רקמות העור ומונע זיהומים כגון אקנה ופצעונים. ויטמינים A ו- E המצויים בשמן הכרחיים להגנה על העור, עוזרים לטיפול בקמטי הבעה ולשיקום שיער יבש ופגום. 

3. פראקאשי – Pracaxi: נחשב לשיקוי אמזוני המגן על הבריאות

פראקאשי (Pentaclethra macroloba) הוא עץ שמקורו ביער הגשם של האמזונס, המצוי באזור הצפוני של ברזיל. עץ הפראקאשי נחשב כבעל ברית של בריאות ויופי. עץ בינוני, שגובהו יכול להגיע עד כ14 מטרים, מעדיף קרקעות לחות ומוזנות היטב. זרעיו נאספים מנהרות, נחלים ואגמי היער על ידי המקומיים אשר מייבשים אותם בשמש למטרות מיצוי ולהכנת תרופות לרפואה עממית. לפראקאשי תכונות אנטיביוטיות, אנטי דלקתיות, ריפוי והזנה. השמן המופק מזרעו משמש לטיפול בנכישות בחש וגירויים, כמו גם בעיסויים, אמבטיות מרגיעות ובטיפולי יופי שונים. בתהליך מיצוי שמן פראקאשי, אוספים את הזרעים המיובשים שנפלו לקרקע, ככל שהזרע יבש יותר, גוונו מתכהה כהה וריחו מתחזק, וכן ריכוז החומצות החיוניות בזרע גדל. בזרעי הפראקאשי קיים אחד הריכוזים הגבוהים ביותר בטבע של חומצה בהינית (19% חומצה בהנית, פי עשר משמן מורינגה לדוגמא). השמן עשיר גם בחומצות שומן בלתי רוויות נוספות, ביניהן אולאית (אומגה 9) ולינולאית (אומגה 6). השמן פועל כמו סיליקון טבעי העוזר להחליק ולרכך את השיער, לחזק את גמישות העור, להחליק צלקות, קמטים, סימני מתיחה ולהבהיר כתמי שמש ופיגמנטציה.

4.קופאיבה – עץ הגדל באמזונס הברזילאי המגיע לכ30 מטר גובה,  הידוע בשל השמן הייחודי שלו המופק ממיצוי של שרף המוצא מגזע העץ. ילידי האמזונס, והברזילאים בכלל, משתמשים בשרף הקופאיבה כבר מעל 500 שנה כחומר שמרפא פצעים ועקיצות ומגליד צלקות.

תכונות הריפוי של שרף הקופאיבה עוצמתיות, ולכן נמצא בשימוש נרחב להקלה על דלקות, בעיות עור, פצעים ופצעים פתוחים, שכן יש לו תכונות אנטי דלקתיות, מרפאות ומחטאות. הקופאיבה עשיר במיוחד בבטה קרופילן, חומר העוזר להבהרת כתמי עור וטיפול בצלקות וכאבי פרקים.

שמו המדעי הוא Copaifera langsdorffii וניתן למצוא אותו בקרמים, משחות, שמפו וסבונים. עם זאת, הצורה הטובה ביותר לשימוש בקופאיבה זה בצורה של שמן. לקופאיבה תכונות אנטי דלקתיות, מרפאות, מחטאות, אנטי מיקרוביאליות וניתן להשתמש בה למספר מצבים, כשהעיקריים שבהם:

*אקנה, פצעונים וצלקות,

*בעיות עור כגון פריחות, דרמטיטיס ואקזמה.

*קַשׂקַשִׂים וסבוריאה.

*בעיות נשימה כמו שיעול, הפרשה עודפת וברונכיטיס; שפעת והצטננות.

*מונע 9 סוגים שונים של סרטן.

*דלקות בדרכי השתן.

*טחורים.

*מחלות מפרקים דלקתיות, כגון דלקת פרקים.

*חיטוי ואיחוי פצעים ודלקות.

*נוגד פטרת חזק ויעיל במיוד לפטרת ציפורניים.

*טיפול בוורידים בולטים.

5. הפאטאוה – (Oenocarpus bataua או Jessenia bataua) עץ דקל שמקורו באמזונס ובעל פרי טעים ועשיר בשמן איכותי. חלבון פאטאוה הוא אחד היקרים והטובים ביותר מהנמצאים בקרב צמחים, וניתן להשוות אותו ממש לחלב בקר או בשר בשל הכמות הגבוהה של טריפטופן וליזין המצוי בפרי. שמן פאטאוה עשיר באומגות 3 ו-6 כמו גם אומגה 9 ועובד כחומר לחות רב עוצמה לעור הפנים והגוף כמו גם לשיער. לשמן יש גם תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-בקטריאליות, והוא שולט בייצור יתר של חלב בקרקפת, מה ששומר על השיער נקי יותר ועל קרקפת בריאה. במשך מאות שנים, הילידים האינדיאנים אספו את הפרי והבשילו אותו במים חמימים להכנת משקאות וגם להפקת שמן. השמן משמש ברפואה המסורתית להקלה על שיעול וברונכיטיס, כחומר המחזק ומעודד צמיחת שיער ומטפל בנשירת שיער. חוקר מפורסם שחי בכפר קאיאפו אמר שהאינדיאנים היו יפים יותר, ניזונים ובריאים יותר בתקופת הפרי של הפטאואזירו.